השיעור הראשון בלימודי כלכלה באוניברסיטה שנגע ישירות בכלכלה ולא בתחומים נספחים כמו מתמטיקה, סטטיסטיקה וכו' היה "מיקרו כלכלה". כל מי שחשב ללמוד כלכלה כנראה שמע על הקורס הזה ולא דברים טובים בד"כ. מהרגע שנרשמתי ללימודי כמעט כל סטודנט ששמע זאת בין אם למד כלכלה או מקצוע אחר שיתף אותי בעובדה שמיקרו כלכלה הולך לעשות לי את המוות ואם אפרוש לתחום אחר במדעי החברה זה כי הקורס הוא קשה ומייאש ומלא לא עוברים אותו אז אולי כדי לי לוותר על לימודי כלכלה…
בשיעור הראשון ב"מיקרו" נכנסה המרצה (ד"ר לימור גונן) והציגה לכיתה תיאור מקרה:
השתחררתי מהצבא וקיבלתי מענק בסך 100,000 ש"ח. אני מאוד רוצה לקנות רכב חדש ב100,000 ש"ח וגם מאוד רוצה לטייל באמריקה למשך כמה חודשים בעלות של כ-100,000 ש"ח.
אין לי עוד כסף ואין אפשרות לקחת הלוואה, יש רק 100,000 ש"ח ושני רצונות ברורים.
מה הייתם בוחרים במקומי עם ה-100,000? טיול באמריקה או אוטו חדש?
ומה אם נחליט להתפשר ונניח לקנות רכב ב50,000 ולקצר את הטיול לתקציב של 50,000? ואולי בעצם נשקיע ברכב 20 אלף ובטיול 80 אלף.
איך נדע איך כדאי לחלק את העוגה?
במקרה הנ"ל מדובר בשתי החלטות פשוטות יחסית, השאלה מה עושים כאשר מדובר בהחלטות משמעותית יותר לחיים שלנו.
איך נדע כייצד לנהל סדר עדיפויות?
מסופר על מרצה שהביא לכיתה כלי שקוף, מעין עגרטל.
המרצה מילא את כל הכלי באבנים גדולות ושאל את תלמידיו האם הכלי מלא?
כן ענו התלמידים.
לקח המרצה חצץ ומילא בו את כל הכלי ושוב שאל את תלמידיו האם הכלי מלא?
הפעם התלמידים עלו על הטריק וענו, עוד לא.
לאחר מכן מילא את הכלי בחול ואז במים עד שלא נותר בכלי מקום כלל.
כעת שאל המרצה מהו מוסר ההשכל של הסיפור? אחד התלמידים ענה, גם אם נראה שעשינו את כל מה שביכולתנו לעשות תמיד ניתן לעשות עוד.
אולם לא זאת הייתה כוונת המרצה, הנמשל הוא שאם לא היינו מכניסים את האבנים הגדולות בהתחלה, לא היה מקום להכניס אותן לאחר מכן.
אנו חיים בעולם בו האפשרויות הן אינסופיות כביכול ולא מסתכמות ברכב חדש או טיול ממושך. העולם מציע לנו הכל מכל דבר ויותר טוב, יותר גדול ויותר מהכל. אולם, המשאבים (הכסף) שלנו מוגבלים.
ואם נודה באמת, מי מאיתנו לא רוצה ביטחון בחיים, אהבה, הערכה, שגשוג, אושר ועושר ובמילים אחרות עבודה מספקת חינוך טוב לילדינו, בית מכובד, ריהוט נחמד, חופשה מידי פעם רכב חדש יותר ועוד…
מחקרים טוענים שאנו נחשפים ל3,000 פרסומים מידי יום! ואותן פרסומות יודעות טוב מאוד איך לגשת אלינו ואיך לעורר בנו צורך עז למרכולתם. ויותר מזה, לא רק אנו מושפעים מפרסומות, פתאום לילדים שלנו מתעוררים צרכים נוספים, והורינו, חברינו ומשפחתינו מצפים מאיתנו "להשיג" הרבה יותר. בעולם שמקדם צריכה כערך עליון לא קל להיות העשיר השמח בחלקו (הדל).
נחזור למשל של המרצה. אם נניח שהיכולת שלנו היא הכלי שאותו אנו שואפים למלא, והרצונות שלנו הם האבנים, החצץ, החול, המים ועוד מאות צרכים אחרים, כדאי לנו לוודא שאנו ממלאים את הכלי שלנו בדברים החשובים לנו באמת, קודם האבנים ואז החצץ ואז אם עוד יש יכולת החול ואם יש עוד יכולת גם מים. מאוד קשה לדעת באופן אינטואיטיבי מהן האבנים שלנו בחיים ומהם הדברים החשובים לנו יותר.
לא חסרים סיפורים על אנשי קריירה שבדיעבד הצטערו שלא בילו מספיק עם המשפחה, או אנשים שהיה להם חלום לפתוח עסק ועברו שנים ומעולם לא זכו להגשים את חלומם, חיים רק פעם אחת וגם זה עובר…
לכן כדאי לפנות זמן ופשוט לשבת לכתוב מה הדברים החשובים ביותר מבחינתכם, מהם אותם אבנים שלא הייתם רוצים לוותר עליהם בשום אופן. רק אני יודע מה עיקר ומה טפל בחיים שלי! וכל המידע הזה זמין אלינו בכל רגע רק חשוב שנחזיק במושכות ונתרכז באבנים.
